ת"ק 47835-03-23

תקציר

במקרה זה של תאונת דרכים טען התובע, נהג מונית, כי דלת רכבו של הנתבע נפתחה לפתע לנתיב רכבו וגרמה לו נזק. הנתבע טען כי הדלת כבר הייתה פתוחה והיה על התובע לנהוג בזהירות רבה יותר. השופט בחן בקפידה את חומר הראיות והגיע למסקנה כי שני הצדדים אחראים לתאונה. לדברי השופטת, הנתבע היה צריך לנקוט אמצעי זהירות ולא לפתוח את הדלת בפתאומיות מבלי להבטיח את שלומם של העוברים והשבים, אך גם התובע היה צריך לצפות את האפשרות שהדלת תיפתח ולשמור על מרחק גדול יותר מרכבו של הנתבע. השופט קבע כי הנתבע יישא ב-65% מהחבות, ואילו התובע יישא ב-35% הנותרים. השופט העריך גם את הנזקים, תוך התחשבות בטענות התובע ובראיות שהוצגו. הם כללו את הנזק למראה, שנגרם ללא עוררין מהתאונה, והחלפת שתי דלתות, שהרלוונטיות שלהן הוטלה בספק. השופט קיבל את הטענה כי נזקי המראה קשורים לתאונה, אך התקשה לקבל את העובדה שהתאונה השתרעה על הדלתות. הם הגיעו למסקנה כי עדותו של התובע בעניין זה אינה עקבית וכי חלק מהנזק שהוערך על ידי השמאי לא נגרם כתוצאה מתאונה זו. משכך, החליטה השופטת כי הנתבעת תשלם לתובע 65% מהעלות הכוללת בסך 1302 ₪ בגין נזקי המראה ושכר טרחת השמאי בסך 1369 ₪, מופחת ל-980 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 400 ₪. מדובר בסך כולל של 2226 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום. לשני הצדדים ניתנה רשות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.