רע"א 154/18

תקציר

בפסק הדין מיום 15.3.2018 בחן בית המשפט בקפידה בקשה הקשורה לפסק בוררות והחליט לדחותה. בעקבות התיקון לחוק הבוררות משנת 2008, שהגביל את בחינת פסקי בוררות לעילות ביטול המנויות בלבד, נקבעו שני אפיקים לערעור על פסקי בוררות אלה: באמצעות בורר נוסף או באישור בית המשפט, אם נפלה טעות משפטית יסודית העלולה לגרום לעיוות דין. הבקשה הנדונה ביקשה את התערבות בית המשפט בהתבסס על טעויות לכאורה בפרשנותו של הבורר להסכמים בין גורמים מנהליים ופרטיים, אך בית המשפט מצא כי טעויות אלה אינן עומדות באמות המידה המחמירות הקבועות בסעיף 29ב לחוק הבוררות. בית המשפט הדגיש כי בוררות שואפת ליעילות, ומגבילה ערעורים לבקשות משפטיות שגויות משמעותיות. למרות התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של הבורר, בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערבות נוספת, שכן הערעור לא הציג שאלה משפטית עקרונית החורגת מהאינטרסים של הצדדים. בית המשפט קבע כי הבוררות ופרשנויות בית המשפט מתקבלות על הדעת, בהתחשב בתנאי ההסכם הדו-משמעיים. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המועצה.