ת"א 64585-02-19

תקציר

בפסק דין זה מקבל בית המשפט את התביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים. הדירה המדוברת נמצאת בבעלות משותפת של בני זוג גרושים, הנתבע וולרי ויסיגין, שהאחרון עזב את הארץ לפני למעלה מעשור. התובע, עו"ד מרדכי טורים, מונה ככונס נכסים למכירת הדירה ולפירעון חוב של ולרי לנושה, אריק בן חמו. תיק ההוצאה לפועל נגד ולרי לא הצליח לגבות את החוב, ומכאן הבקשה לפירוק הסכם השיתוף. הדירה אינה ניתנת לחלוקה פיזית, והן התובע והן הנתבע מסכימים על נחיצות מכירתה. המחלוקת העיקרית היא האם יש למכור את הדירה כתפוסה או פנויה, דבר המשפיע באופן משמעותי על שווי השוק שלה. הנתבעת טענה כי היא החזיקה בדירה אך ורק ובהסכמתו של ולרי ולכן יש להכיר בה כדיירת מוגנת, כלומר הדירה תימכר כתפוסה. התובע חלק על כך וקבע כי הסכמתו של ולרי לא הוכחה, ויש למכור את הדירה כפנויה. בית המשפט הסכים עם התובעת, לא מצא כל ראיה להסכמתה של ולרי והדגיש כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה. בית המשפט בחן גם את הכדאיות הכלכלית של פירוק השותפות וקבע כי מכירת הדירה כפנויה תניב כמה מאות אלפי שקלים, המהווים חלק משמעותי מחובו של ולרי. לפיכך, נקבע כי זו דרך פעולה ראויה, חרף פוטנציאל הפגיעה בנאשם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי היא הבעלים הבלעדי של הדירה, ולא מצא כל ראיה להעברת זכויות מולרי. הדירה תימכר כפנויה, והתמורה, לאחר ניכוי חוב המשכנתא והוצאות כונס הנכסים, תחולק בין הנתבע לנושה של ולרי. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך של 15,000 ₪.