ע"א 16810-03-23

תקציר

פסק דין זה נובע מחשבון בנק משותף של אם, גב' הלן סמדג'ה, ובתה, המערערת סלין מימון. גב' סמדג'ה מסרה מספר צ'קים פתוחים בסך כולל של 265 אלף שקל לבן משפחה, יהודה טרי טייב, שבגד לכאורה באמונה והעבירה אותם לגורמים אחרים. שניים מהשיקים הללו, כל אחד בשווי 50 אלף שקל, נמסרו למשה ביטון, שטען כי החליף אותם במזומן - אחד אצל המשיב, סבאח קשקוש, ואחד אצל משה טיילר בע"מ. שיקים אלה הושחתו ומשה ביטון נותר לכאורה עם גירעון אישי של 100 אלף שקל. בשנת 2019 נפתחו שני הליכים נפרדים – האחד על ידי המשיב נגד המערערת והשני על ידי חברת משה טיילר בע"מ נגד גב' סמדג'ה. במהלך הליכים אלה התברר כי שמו של המערער הופיע רק על אחד השיקים וכי גב' סמדג'ה חתמה על שניהם. המערערת ואמה ביקשו רשות להתגונן, וזה ניתן. עם זאת, רק עניינו של המערער נדון בהליך הערעור; עניינה של האם טופל בנפרד. בית המשפט הזמין תצהירים משני הצדדים. במסגרת הליך זה נקבע כי המערער לא חתם על השיקים, ובא כוחו של המשיב התייחס לגב' קשקוש כאל אדם לאורך כל ההליך. הצוות המשפטי של המערערת התלונן על כך והצביע על כך שהמשיב מעולם לא התייצב לדיונים, וכך גם משה ביטון. בסופו של דבר, התביעה נגד המערערת נדחתה משום שלא חתמה על השיקים. הצוות המשפטי של המערערת ערער על ההחלטה שלא לפסוק למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בטענה כי ההליכים נגדה היו חסרי תוחלת מלכתחילה. הצוות המשפטי של המשיב הצדיק את הפטור, אך צוות המערער הוכיח כי מספר עובדות שהוצגו על ידי המשיב אינן עקביות, וכי לקוחותיו של המשיב – אלה שהעצימו אותו – מעולם לא פגשו את המערערת או את אמה ולא יכלו לדעת מי חתם על השיקים. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם לבית המשפט קמא את הוצאות המערער בסך 14,700 ₪, שכללו שכר טרחה בסך 11,700 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וכן הוצאות ערעור בסך 7,000 ₪.