עת"מ 33098-10-13

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט להוציא צו האוסר על העירייה לבצע כל פעולה בנוגע לשני נכסים שעליהם חויבה העותרת בארנונה. העותר טען כי נכסים אלה מעולם לא היו בבעלותו וכי מסמכי העירייה הקובעים אחרת זויפו. העירייה טענה כי היה על העותר להגיש השגה על חיוב המס וכי לבית המשפט אין סמכות לדון בעתירה. בית המשפט הסכים עם עמדת העירייה כי טענת העותר היא סוגיה עובדתית טכנית שיש להעלותה באמצעות התנגדות, ולא עתירה שיפוטית. כמו כן, קבע בית המשפט כי העירייה רשאית להסתמך על הודעות על שינויים בהחזקה בנכס שנשלחו על ידי תושביה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות המצביעות על כך שההודעה אינה מבוססת. לעירייה לא הייתה כל חובה לחקור או לברר את אמיתות החתימות על הסכמי החכירה שהגישה העותרת. לפיכך, העתירה נדחתה. עם זאת, בית המשפט המליץ לעירייה לשקול מחדש את עמדתה בנוגע לפרטי הבעלות בנכסים, במיוחד לאור הספקות שהתעוררו במהלך הליך העתירה. עוד צוין בפסק הדין כי העותר יכול לפתוח בהליך אזרחי או לבקש ארכה להגשת התנגדות ולהעלות את טענותיו בפני מנהל הארנונה.