ת"א 55677-02-15

תקציר

התובעות, שהן בנותיו ויורשיו של בעל מבנה בעיר העתיקה בירושלים, הגישו שתי תביעות נגד הנתבעת, דיירת מוגנת בבניין. התביעה הראשונה הייתה לפינוי הנתבע עקב אי תשלום דמי שכירות והפרת תנאי השכירות בכך שמנע תיקונים שגרמו נזק לדירה אחרת בבניין שהושכרה לפטריארכיה הלטינית. התביעה השנייה הייתה לפיצוי כספי, כולל הפרשי שכר דירה, ולפיצויים בסך 300 אלף שקל. בית המשפט מצא כי יש לדחות את טענות התובעים. ראשית, נדחתה תביעת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. מהראיות עולה כי התובעים סירבו לקבל את תשלומי דמי השכירות מהנתבע, ואף פתחו נגדו תיק הוצאה לפועל לאחר שקיזז חוב שהיה לו כלפי התובעים בגין הוצאות שנפסקו בהליך קודם. זאת למרות שהנאשם הפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט. החוק קובע כי משכיר אינו יכול לסרב לקבל דמי שכירות ולאחר מכן לטעון לאי תשלום כעילה לפינוי. כמו כן, נדחתה גם תביעת הפינוי בשל אי עמידתה של הנתבעת בתנאי השכירות העיקריים. התובעים טענו כי הנתבעת לא תיקנה ליקויים בנכס המושכר, אשר גרמו נזק לדירה שמתחתיה, ומנעה מהם לבצע תיקונים, דבר שגרם לאובדן הכנסות. עם זאת, הסכם השכירות לא קבע כי מניעת תיקונים או גרימת נזק לנכס הם עילה לפינוי. בנוסף, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבע גרם לנזק, והראיות הצביעו על כך שהנזק עלול היה להיגרם כתוצאה מעבודות שיפוץ שבוצעו על ידי שכנו של הנתבע. גם התביעות הכספיות נדחו. התובעים תבעו מהנתבעת חוב דמי שכירות, העלאות סטטוטוריות, הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, התובעים יכלו להגיש תביעה כספית רק בתוך תקופת ההתיישנות, שהייתה שבע שנים לפני מועד התביעה. עוד עולה מהראיות כי התובעים מעולם לא דרשו את ההעלאות הסטטוטוריות עד שנת 2015. כמו כן, הוסכם כי דמי השכירות ישולמו בדינר ירדני, שכבר הביא בחשבון שינויים בערך המטבע, ולכן לא היה בסיס לעדכונים נוספים. באשר לתביעת הנזקים שנגרמו לדירת הפטריארכיה ואובדן דמי השכירות, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהנתבע אחראי לנזקים. הדו"ח שהגישו לא היה חוות דעת מקצועית, ולא הוכיח כי מעשיו של הנתבע גרמו לנזק. יתר על כן, התיקונים בוצעו, והתובעים לא סיפקו קבלות או עדים שיעידו על עלות התיקונים. בנוסף, לא ברור אם התובעים היו זכאים לדמי שכירות עבור שנים קודמות, ולא הוכח התקופה המדויקת שעבורה לא שולמו דמי השכירות. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת הנתבע, והורה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.