עפ"ג 47238-07-14

תקציר

פסק דינו של ערכאת הערעור התמקד בנאותות העונש שהטיל בית משפט קמא על המשיב בגין ביצוע עבירות מרמה. בית המשפט הכיר בעיקרון הכללי של אי מתן גזר דין לנאשם, אך התערבות מתבקשת במקרה זה בשל קלות העונש, שחרגה ממדיניות הענישה הראויה. חומרת עבירותיו של המשיב, שהתאפיינה בפעילות הונאה שיטתית של מסמכים וכרטיסי אשראי מזויפים, לא הייתה שנויה במחלוקת. השופטים סברו כי היה על בית משפט קמא לשקול ביתר קפדנות את היקף העבירות והשפעתן. הם הדגישו את הצורך בנקיטת עמדה מחמירה נגד פעולות הונאה, במיוחד כאלה הקשורות לכרטיסי אשראי, שהפכו לאמצעי תשלום עיקרי. נוכח חומרת העבירות, קבעו השופטים כי יש להחמיר את טווח הענישה הראוי כך שישקף את חומרת העבירות וישמש כגורם מרתיע. הם הגיעו למסקנה שעונש של 24 עד 48 חודשי מאסר מתאים יותר. בתחומי המתחם נגזרו על המשיב 26 חודשי מאסר, בהתחשב בנסיבות מקלות כגון היעדר עבר פלילי קודם ושיתוף פעולה עם הרשויות. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא נותרו בעינם. השופט הרב שפירא הדגיש כי עונש חמור יותר היה מתחייב אלמלא עקרון המיצוי, ואילו השופט א' אליקים הסכים עם פסק הדין.