ד"מ 44109-06-22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת עובד להחזר הוצאות נסיעה ממעסיקו, הטכניון. העובד המדובר התגורר במעונות הטכניון וטען כי הם זקוקים להסעה כדי להגיע למקום עבודתם, שכן הוא אינו נמצא במרחק הליכה סביר. עם זאת, השופט פסק נגד הטענה. הם לא שוכנעו כי התובע הוכיח צורך בתחבורה, שכן הטכניון הפעיל מערכת תחבורה פנימית בשטח הקמפוס שלו, שבאמצעותה יכול היה התובע להגיע לעבודה וממנה. מערכת זו שירתה עובדים וסטודנטים ופעלה באופן שוטף לאורך כל שעות היום. עוד קבע השופט כי טענת התובע כי מערכת הסעות זו לא סופקה "מטעם הטכניון" אינה משכנעת. כמו כן, השופטת קיבלה את טענת הטכניון כי תשלום דמי הנסיעה לתובע במועדים מסוימים היה טעות, בשל מספר העובדים הרב וכוח האדם המצומצם במחלקת השכר. הטכניון היה רשאי להפסיק תשלום שגוי זה מיום גילוי הטעות ואילך. עוד ציינה השופטת כי קבלת טענת התובע תיצור קשיים לוגיסטיים, שכן הטכניון יצטרך לבחון את המרחקים הספציפיים בין המעון של כל עובד לבין מבנה מקום העבודה הספציפי שלו, שעשויים להשתנות מדי יום. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו. פסק דין זה מספק הצצה לתחולת דיני העבודה בישראל, בפרט בכל הנוגע להוצאות נסיעה, ולשיקולים בהם נוקטים בתי המשפט במקרים אלו.