ר"ע 698/86

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי אסור להשתיל כליה מבן לא כשיר לאביו, האפוטרופוס. הסמכות להתיר הליך כזה מחייבת הוראת חקיקה מפורשת, שהיא פגיעה בזכות היסוד של אדם לשלמות הגוף, שיכולה להיעשות רק בהסכמתו המפורשת. מאחר שהבן אינו כשיר, על בית המשפט לאשר מטעמו, דבר המחייב שכנוע כי ההליך נחוץ לשמירה על שלומו הגופני או הנפשי, על סמך חוות דעת רפואית. על בית המשפט לנהוג בזהירות ולפרש את הוראות החקיקה בקפדנות. במקרה זה, הטיפול המסור של האב בבן מוכר, אך בריאותו של האב אינה תלויה באופן קריטי בהשתלה, וישנן חלופות כגון דיאליזה. תועלתו של הבן מההשתלה אינה משמעותית דיה כדי להצדיק את ההליך ללא הסכמתו, במיוחד בהתחשב בסיכון ובנזק הפוטנציאלי שייגרם לו. רוב חוות הדעת הרפואיות והמומחים מתנגדים להשתלה, ובית המשפט הוא האפוטרופוס של אלה שאינם כשירים. ההחלטה היא פרטנית, נמנעת מקביעת הנחיות כלליות, ובמקום זאת יש לאפשר לאב לעבור השתלת כליה מתורם שנפטר.