ע"א 2251/08

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור אזרחי מס' 171/06, שגם בו נפתרים באופן חלקי ו"א 173/06 ו-ו"א 176/06. תיקים אלה נסובים סביב סוגיית הפיצוי בגין עסק חקלאי בחממה שפונה מכוח חוק יישום תכנית ההתנתקות. החוק קובע שני מסלולי פיצוי: מסלול הנכסים והמסלול הפיננסי. המשיבה במקרה זה בחרה באפשרות המסלול הפיננסי. על פי החוק, שווי העסק מחושב באמצעות נוסחה ספציפית הכוללת את הרווח התפעולי הממוצע, מכפיל ומקדם הצמיחה. עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנות המונח "ציוד" כפי שאינו מוגדר בחוק. המערערת טוענת כי יש ליתן לה את משמעותה המילולית, ואילו בית משפט קמא טען כי יש לפרש אותה על בסיס תפקידה בצמיחת העסק. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא, בקובעו כי המונח "ציוד" יכול לכלול מבנים וכלי רכב אם הם מעידים על צמיחת העסק ונחוצים להפעלתו. מחלוקת נוספת נוגעת לחישוב הרווח התפעולי הממוצע: המערערת הציעה כי רק סכום הרווח הממוצע הסופי יוצמד למועד החישוב, ואילו המשיב טען כי יש להצמיד את הרווח לכל שנה בנפרד. בית המשפט פסק לטובת המשיב וקבע כי יש לחשב את הרווח הממוצע באמצעות ערכים נומינליים לכל שנה ולהצמיד אותו למועד ההחלטה. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.