מ"ת 46519-10-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות הנסיבתיות שהוצגו בתיק של ניסיון רצח. השופט פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, ומדגיש כי גם ראיות נסיבתיות בלבד יכולות להספיק למעצר אם הן חזקות דין. הראיות בתיק זה סובבות סביב הקורבן, בוקל, ותיאוריו הסותרים על התקיפה. בוקל אמר בתחילה למשטרה כי אינו מזהה את תוקפיו, אך משיחותיו הפרטיות עם מקורביו עולה אחרת. השופט מוצא כי הודעותיו הרשמיות של בוקל במשטרה אינן עולות בקנה אחד עם ידיעתו בפועל על זהות התוקפים, ומייחס זאת לחוסר רצונו לשתף פעולה. מהאזנות הסתר, אף שקודדו בחלקן, עולה כי בוקל הכיר את המשיבים וקשר אותם בתקיפה. השופט מכיר בקשיים בפירוש השיחות שהואזנו בסתר, לרבות הבחנה בין דוברים ופענוח הקודים שבהם נעשה שימוש, אך בסופו של דבר רואה בראיות משיחות אלה תמיכה בטיעוני התביעה. ראיות חיצוניות, לרבות DNA שנמצא על מסכה הקשורה למשיבים, ועדויות של עדים, תומכות אף הן בתזת התביעה. השופט מתייחס גם לאליבי של הנאשמים ומסביר כיצד חלק מהראיות סותרות את דבריהם. באשר לניסיונם של המשיבים לצאת לחו"ל זמן קצר לאחר האירוע, רואה בו השופט גורם המעורר חשש לשיבוש הליכי משפט ולסיכון אפשרי לבריחה. השופט מגיע למסקנה כי קיים עילה מספקת למראית עין וכי עילות המעצר חזקות, בהתחשב באופי העבירות, התכנון המקדים והרישום הפלילי של המשיבים. עם זאת, השופט מזהה חולשות בראיות, ומדגיש את הצורך לבחון את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים ואת החלופות האפשריות למעצרם. לפיכך, השופט מורה על דיווח על המשיבים וקובע דיון לדיון בחלופות אלה. על המשיבים להישאר במעצר עד אז.