בר"ע 24651-07-16

תקציר

המבקש, שהוכר כנפגע איבה עקב פגיעה נפשית, ערער על מספר החלטות בנוגע לאחוזי הנכות שלו, וביקש באופן ספציפי אחוז גבוה יותר. התיק כלל מספר רב של ערעורים ודיונים לאורך מספר שנים, שבמרכזם השאלה האם המבקש סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה מהאירוע העוין המוכר, ומכאן אחוזי הנכות המתאימים. לאחר מספר דיונים בוועדה הרפואית, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו האחרון של המבקש, וקבע כי הוועדה מילאה באופן סביר אחר הנחיותיו הקודמות של בית המשפט וכי בסמכותה של הוועדה לקבוע 0% נכות. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על דחייה זו, אשר נדחתה על ידי בית הדין הארצי. הקביעה התקבלה על סמך הקפדה הוועדה על הוראות פסק הדין הקודם, המסמכים הרפואיים וסמכותה הבלעדית של הוועדה לדון בהחלטות רפואיות. כמו כן, בית המשפט מצא כי ההכרה באירוע כפגיעה עוינת נותרה בעינה, והמבקש יכול להגיש בקשה מחודשת לאחוזי נכות מוגדלים אם חלה החמרה במצבו. למבקש לא נפסקו הוצאות כלשהן, ובקשת רשות הערעור נדחתה בהעדר הצדדים.