ת"א 24807-12-09

תקציר

מדובר במכתב תלונה שכתבה חיילת, יוליה קוגן, נגד רופאה תעסוקתית, ד"ר סיגל שוורץ, שעבדה בצה"ל. המכתב, שנכתב ערב שחרורו של קוגן מהצבא, התלונן על תפקודו הירוד של שוורץ והתנהלותו הלא אתית כלפי מטופלים ועמיתים. שוורץ תבע את קוגן בגין לשון הרע, אך השופט דחה את התביעה. הכרעת הדין, ראשית, קיבלה את טענת הנתבעת כי המכתב נופל בגדר ההגנה המוחלטת לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, כפי שנכתב מכוח צו של רשות מוסמכת – קצין הרפואה הצה"לי, שאליו הופנה המכתב. שנית, השופט קבע כי גם לגופו של עניין, הנתבעת יכלה להצליח להתגונן מכוח חלק מההגנות שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות לפרסומים שנעשו בתום לב לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים. ההגנות הברורות ביותר, במקרה זה, היו כי הפרסום היה "בהגשת תלונה" נגד פקידה בגין ליקויים במילוי תפקידה. עוד קבע השופט כי הנתבע יכול היה להפעיל את הגנת האמת בפרסום, לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שכן תוכן המכתב נתמך במידה רבה בעדויותיהם של מספר עדים ומסמכים מהימנים. השופט מתח ביקורת על התובע על כך שהגיש את התביעה ארבע שנים לאחר כתיבת המכתב, ולכן אין זה סביר לצפות מעדים לזכור אירועים ספציפיים. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 35,000 ₪, בשל השיהוי בהגשת התביעה והטענות הרבות והחומר המומצא שהציג התובע.