סע"ש 35268-06-17

תקציר

בית הדין מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח יחסי עובד-מעביד ישירים עם הנתבעת. התובע, שעבד בחצרי הנתבעת, הועסק באמצעות צד שלישי, הנתבע מס' 2, שהיה אביה של התובעת. בית הדין קבע כי אין די בראיות שהציג התובע, לרבות תלושי שכר ומכתב פיטורים, כדי לבסס את אחריותו של הנתבע כמשתמש, מה גם שמסמכים אלה נחתמו על ידי זייפן מורשע אשר ביצע עבירות הקשורות לזיוף מסמכי עובד בשירות הנתבעת. זאת ועוד, עדותו של התובע הייתה סותרת וחסרה פירוט, ואילו עדותו של הנתבע נמצאה אמינה. עוד ציין בית הדין כי התובע לא הוכיח כי יחסי העבודה הסתיימו באופן שיזכה אותו בפיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים שלא כדין או תשלום לאחר הודעה מוקדמת. לפיכך נדחתה תביעת התובעת בגין רכיבים אלה. באשר לזכאות התובעת להפרשות לפנסיה, תשלומי פדיון חופשה, דמי הבראה, מענק שנתי, תשלומי ותק נוסף, תוספת כלכלה והחזר הוצאות נסיעה, קבע בית המשפט כי תביעות אלו התיישנו מאחר והתובעת לא הוכיחה קיומם של יחסי עבודה עם הנתבעת. עם זאת, בית המשפט ניתח טענות אלה לגופן ונימוקים נוספים הביאו לדחייתן. גם תביעות התובע לפיצויים בגין עוגמת נפש והפרת חובה חקוקה נדחו, שכן בית הדין כבר קבע כי בין התובעת לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט, לרבות 15,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד ו-5,000 ₪ עבור הוצאות משפט, כאשר הריבית והפרשי ההצמדה יצטברו ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. לתובעת ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.