בד"א 17/95

תקציר

פסק הדין מוצא עורך דין אשם בשלוש עבירות משמעת לפי סעיפים 53 ו-61 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, הנוגעות להתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. ראשית, עורך הדין הורשע בכך שכלל סעיף מגביל בהסכמי שכר הטרחה שלו עם לקוחותיו, שמנע מהם להתפשר על ענייניהם ללא הסכמתו. בית המשפט קבע כי סעיף כזה כובל את ידיו של הלקוח ופוגע בחירותו לקבל החלטות בעניינו, ויוצר ניגוד עניינים עם עורך הדין. שנית, עורך הדין נמצא אשם בכך שגבה מלקוחו שכר טרחה גבוה מהמוסכם, בכך שגבה סכומים מהכנסות הלקוח ללא הסכמתו וכולל ריבית על סכומים שלא נקבעו על ידי בית המשפט. שלישית, עורך הדין נמנע מליידע את מרשו באופן מיידי על תוצאות ההתדיינות המשפטית שלהם והגיב באופן בלתי הולם למוסדות לשכת עורכי הדין במהלך ההליך המשמעתי. בית המשפט דחה את התנגדותו הפרוצדורלית של עורך הדין ואישר את עונשה של הערכאה הראשונה, שכלל נזיפה, השעיה על תנאי וקנסות. עם זאת, בית המשפט ויתר על הדרישה לפרסם את שמו של עורך הדין בפסק הדין.