תמ"ש 46279-03-16

תקציר

האישה במקרה זה ביקשה מספר הצהרות בדבר חלוקת הרכוש בינה לבין בעלה בעקבות פרידתם. לטענתה, הדירה בירושה צריכה להיחשב כרכוש משותף, ולכן הזכויות בה צריכות להתחלק שווה בשווה בין השתיים. היא גם ביקשה מבית המשפט לפרק את השיתוף בדירת המגורים שלהם ולאזן את משאביהם, כולל כל החובות שנצברו במהלך נישואיהם. בנוסף, היא ביקשה תשלומי מזונות וסעד הצהרתי לגבי הרכוש שירש. בית המשפט מצא כי האישה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ביחס לדירה שירש, וקבע כי אין לראות בה רכוש משותף. ההנמקה שעמדה מאחורי החלטה זו התייחסה לפסיקה קודמת, לנסיבות בהן עברה הדירה בירושה ולהתנהלות שני הצדדים במהלך הנישואין ולאחריהם. באשר לפירוק השיתוף ואיזון המשאבים, קיבל בית המשפט את חוות דעתו השנייה של האקטואר, אשר פירטה את חובות הצדדים והציעה מנגנון תשלום. בקשת האישה לחלוקה לא שוויונית של הנכסים נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה כזו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הסכומים המשמעותיים שהאישה עמדה לקבל מאזנת המשאבים, כמו גם ממכירת דירת המגורים, יתמכו בה במידה מספקת ויאפשרו לה לשקם את חייה מבלי לפסוק לה מזונות. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על הדברים הבאים: - תביעת האישה לסעד הצהרתי בנוגע לדירה בירושה נדחתה. - חלוקת דירת המגורים הייתה אמורה להתפרק על ידי מכירת הנכס בשוק החופשי, והתמורה, לאחר סילוק המשכנתא, תחולק שווה בשווה בין הצדדים. - איזון המשאבים של הצדדים ייעשה על פי החלופה השנייה שנקבעה בחוות דעת האקטואר, שעניינה איזון הזכויות בעת הבשלתן. הפיצוי על פערי ההשתכרות ישולם ב-48 תשלומים חודשיים. - תביעת האישה למזונות נדחתה. - כל צד יישא בהוצאותיו במהלך ההליך.