ת"א 32585-01-22

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בדרישה לפיצויים לאחר שנפגע בתאונת דרכים כנוסע ברכב בו נהג הנתבע 1. המחלוקת העיקרית נגעה לזהות הנהג. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע בנקודה זו הייתה אמינה ונתמכה בראיות במסרונים, ולפיכך הסיק כי הנתבע 1 הוא הנהג. עוד נקבע כי הרכב לא היה מבוטח בעת התאונה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת תביעת התובע כנגד הנתבע 1 והורה לו לפצות את התובע. בית המשפט שקל גם את הודעת התובע לצדדים שלישיים, קרי בעל הרכב והקונה לו נמכר הרכב טרם התאונה. בית המשפט קבע כי הודעת הצד השלישי נגד הבעלים לא הייתה מוצדקת שכן הוא מכר את הרכב ולא התרשל בכך שדאג לכך שלקונה יהיה כיסוי ביטוחי מתאים. עם זאת, ההודעה לקונה, שהיה גם הנתבע 2, התקבלה, כלומר היה עליו לפצות את הבעלים על כל תשלום שבוצע כתוצאה מהתאונה. לאחר מכן קבע בית המשפט את הפיצויים המגיעים לתובע, שכללו כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות וסיוע מצדדים שלישיים. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות. לבסוף, בית המשפט הבהיר את החובות הכספיים של הצדדים השלישי והרביעי ביחס להודעות והחזיר את הפיקדון של הצד השלישי.