ת"א 8820-05-17

תקציר

התובע עתר לבית המשפט בבקשה להכרזה על זכויות קנייניות בחלקת קרקע הצמודה לכניסה להתנחלות אלקנה, בה לטענתו החזיק שנים רבות. עם זאת, הראיות שהוצגו לא הספיקו כדי לתמוך בטענתו. בקשת התובעת להצהרת זכויות נדחתה מאחר שלא הוקם הבעלים האמיתי של הקרקע, והנתבעת – מועצת התנחלות – הצהירה כי הקרקע שייכת למינהל האזרחי. יתר על כן, כל היתר שהיה לתובע להשתמש במקרקעין היה ניתן לביטול, שכן מדובר ברישיון ללא תמורה. הנתבע ביטל היתר זה וביקש לסלק את התובע מהקרקע. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח חזקה במקרקעין בין השנים 1994 ל-2012 ואף זנח את תביעותיו הכספיות לפיצויים בגין שיפורים שבוצעו בקרקע. גם טענותיו של התובע בדבר תכנית מתאר ופיצויים ששולמו למשפחות אחרות לא צלחו, שכן מצבו היה שונה מאלו שקיבלו פיצויים. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע 10,000 ₪ דמי שכירות. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות משמעותיות למי מהצדדים, למרות טענות חמורות למרמה ושחיתות שהועלו נגד הנאשם.