ת"א 50930/98

תקציר

השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות וחקר בחקירה נגדית את הצדדים המעורבים, קיבל חלקית את התביעה נגד נאשמים 2 ו-3. השופט מצא את התובע לא חף מפשע כפי שטען והתקשר ביודעין בהשקעות ספקולטיביות בבורסה עם נתבעים 2 ו-3, כשהוא מודע לסיכונים הכרוכים בכך. השופטת דחתה את התביעה כנגד הנתבע 1, שכן התובע בחר לנהל את חשבונו באמצעות נתבעים 2 ו-3, תוך חתימה על מסמכים מתאימים. השופטת קיבלה גם את תביעתה שכנגד של הנתבעת 1 נגד התובעת בעניין יתרות החוב בחשבון. השופט מצא את טענות התובע בדבר מצג שווא וחוסר הבנה כבלתי משכנעות, לאור ניסיונו כמשקיע ספקולטיבי והמסמכים הברורים והמפורשים עליהם חתם. כמו כן, נמצא כי השימוש באשראי ובפעולות סרק בחשבון היה ידוע לתובע והתבקש על ידו. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובע בדבר מעשי סרק או "חציצה" בחשבון, שבוצעו על ידי הנתבעים 2 ו-3. נמצא כי מדובר בפעולות בלתי חוקיות שגרמו לתובע הפסד. השופטת הורתה להחזיר לתובע הפסדים אלה ושכר טרחה שהושג שלא כדין על ידי הנתבעים 2 ו-3, תוך שהיא מבטלת כל אחריות של הנתבעת 1 בעניין זה, בשל אופי ההסכם ביניהם וידיעתו של התובע. בסיכומו של דבר, דחה השופט את התביעה נגד הנתבע 1 והודעת צד ג' ששלח הנתבע 1 לנתבעים 2 ו-3. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 התקבלה ביחד ולחוד בגין פעולות החיץ. התובע הונחה לחשב את סכום פסק הדין בהתאם למנגנון שנקבע ולהביאו לאישור. הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין הוטלו גם הם על הצדדים. ההחלטה התקבלה בנוכחות כל הצדדים וייצוגם המשפטי.