ע"פ 319/71

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של שני מערערים שהורשעו ברצח, ניסיון רצח ופציעה בכוונה לגרום חבלה חמורה, בעילה של הגנה עצמית, בעקבות עימות אלים בין שתי חמולות יריבות בכפרם. בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה המערערים לא פעלו במגננה כנטען, ולא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להצדיק את מעשי ההרג לפי סעיף 18 לפקודת החוק הפלילי. השופטים הסכימו כי למערערים, שהיו התוקפים, היו סיבות רבות לחשוש לחייהם, אך לא הצליחו לקבוע כי לא היו להם אמצעים סבירים אחרים להתגונן מלבד ירי בקורבנות בכוונה להורגם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם בטענה כי יש להקל בחומרת מעשיהם של המערערים מרצח להריגה בשל טעות בהערכת מצבם, שכן העובדות אינן תומכות בקיומה של טעות, סבירה או אחרת. השופט לנדוי ציין במפורש כי טעות בדבר מידת הכוח הנדרשת להגנה אינה מפחיתה מחומרת המעשה מרצח להריגה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים בדבר היעדר כוונה, תוך שהוא מציין ראיות מספיקות לכוונה מוקדמת במעשיהם. עם זאת, בניצחון חלקי של ההגנה, קבע השופט לנדוי כי יש לתקן את הרשעתו של המערער השני מסעיף 235 לסעיף 238, תוך הכרה במעשיו כגרימת חבלה חמורה לאדם ספציפי ולא כניסיון לגרום חבלה חמורה. לפיכך נדחה הערעור בשינוי זה.