בג"צ 3249/22

תקציר

העתירה, שהוגשה על-ידי העותר 1, המפעיל תחנת מוניות בסמוך לקניון מעלה אדומים, והעותר 2, שהוא הבעלים של החברה המפעילה את התחנה, ביקשה כי הקרקע תוקצה להם ללא מכרז. העתירה פירטה רצף אירועים ארוך המתפרש על פני שתי תקופות, והתמקד בניסיונותיהם של העותרים להעתיק את תחנת המוניות בשל מפגעים בטיחותיים ותעבורתיים במיקומה הנוכחי. התקופה הראשונה, בין השנים 2004 ל-2013, הייתה כרוכה במאמציהם של העותרים לשנות את התב"ע ובאכזבתם לאחר מכן כאשר מינהל מקרקעי ישראל התעקש על מכרז פומבי להקצאת החלקה הנכספת. לאחר שבג"ץ דחה את עתירתם הראשונה בשנת 2011 נערכו ניסיונות נוספים לנהל משא ומתן עם הרשויות, אך מאמצים אלה לא צלחו. בתקופה השנייה, עם פקיעת חוזה החכירה של העותרים למיקום התחנה המקורי, חידשו את ניסיונותיהם להעתיק את מקום מגוריהם והקימו מבנה נייד זמני על החלקה המבוקשת, שהעירייה ראתה בו בלתי חוקי. המשיבה 1 (מינהל מקרקעי ישראל) והמשיבה 2 (העירייה) טענו לדחיית העתירה מכמה טעמים, ובהם שפיטה עצמית, אי מיצוי הליכים וחוסר עילה. הבנייה הבלתי חוקית של המבנה הנייד, שנותר על המגרש למרות צווי פינוי, היוותה מכשול משמעותי עבור העותרים, שכן בית המשפט סירב להעניק סעד למי שמזלזל באופן בוטה בחוק. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים, החלטה שניתנה ביום 26.6.2022.