בר"מ 1647/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של בית משפט ישראלי על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה. המערער, אזרח ניגריה, ביקש מקלט בישראל בשל הסכנה לחייו במולדתו הנובעת מסירובו לשרת בתפקיד דתי. בקשתו נדחתה, וערעורים נוספים לבית הדין לעררים ולבית המשפט המחוזי נדחו אף הם. הסוגיה המרכזית בתיק נסבה סביב מצבו הרפואי של המערער, מחלת לב כרונית, והאם הוא מהווה "מצב חירום רפואי" כהגדרתו בחוק הישראלי, אשר יעניק לו תושבות ארעית. בית המשפט קבע כי למרות מחלתו, מצבו של המערער אינו עומד בדרישות המעמד הזמני, שכן מצבו אינו מסכן חיים וניתן לטפל בו בארץ מוצאו. פסק הדין אף מתח ביקורת על התנהלותו של המערער, וציין כי הוא לא קיים החלטות קודמות ופעל באופן בלתי ראוי. משכך, נדחה הערעור לבית המשפט המחוזי, והוסר צו ארעי המעניק לו מקום מגורים, המעניק למערער 30 יום לעזוב את ישראל.