ת"צ 32972-09-11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברה המספקת שירותי שילוח והובלה בינלאומיים. המבקש, עו"ד במקצועו, טען כי החברה שינתה באופן חד צדדי את תנאי ההתקשרות שלה עם לקוחותיה בכך שהקפיאה את שער החליפין היציג של דולר ארה"ב, שהוא המטבע בו היא גובה מלקוחותיה העסקיים. לטענת המבקש, התנהגות זו היוותה עבירות משפטיות שונות, לרבות הונאה צרכנית, הפרת חוזה ואפליה. החברה המשיבה טענה כי משרדו של המבקש אינו "צרכן" כהגדרתו בחוק, ועל כן יש לדחות את הבקשה מטעמים אלה. פסק דינו של השופט צידד במשיבה בנקודה זו, וקבע כי המבקשת משתמשת בשירותים הנדונים לצרכים עסקיים בלבד. כתוצאה מכך, המבקש אינו יכול להיחשב צרכן המוגן על פי החוקים הרלוונטיים. פסק הדין התייחס גם לטענת המבקשת כי הנוהג של החברה לקבוע שער חליפין מינימלי לעסקאות הנקובות בדולר אינו חוקי. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהחברה יכולה לשנות את תנאי השירות, היה עליה ליידע את הלקוחות באופן ברור ומספיק מבעוד מועד. השופט ציין כי שיטת עדכון הלקוחות של החברה, באמצעות מכתב שנשלח לאחר שינוי התעריף, אינה מספקת. עם זאת, מכיוון שהחשבוניות האחרונות שנשלחו ללקוחות ציינו במפורש את התעריף החדש, התקופה הרלוונטית לכל פעולה קבוצתית פוטנציאלית הוגבלה לשבועיים או שלושה. המבקשת לא הציגה דרך ישימה להבחין בין לקוחות שעלולים להיפגע לבין אלה שהסכימו לשינוי. כמו כן, בית המשפט בחן את טענת המבקשת כי פעולות החברה מהוות אפליה כלפי צרכנים, אך מצא כי התנאים המסחריים השונים החלים על לקוחות שונים היו מוצדקים. המבקש סווג כלקוח עסקי וקיבל תנאי תשלום מועדפים, ופעולות החברה לא נחשבו מפלות. על סמך ממצאים אלה פסק השופט לטובת המשיב, דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ודחה את תביעתו האישית של המבקש. כל צד היה אחראי להוצאותיו, ולא פורסמה מודעה בדבר פסק הדין.