פש"ר 2070/02

תקציר

בפסק דין זה משרטטת השופטת אלשיך ורדה את הכרעתה בסכסוך בין כונס נכסים לבין חברה, אפיג הנדסה (1966) בע"מ, בנוגע לבקשת הכונס לשכר טרחה והוצאות נוספות. המחלוקת העקרונית נסובה סביב פרשנות ה"מימוש" כפי שהיא מתווה בתקנות החברות והאם יש לראות בהחזר או בהחזרת ערבויות בנקאיות ככאלה. כונס הנכסים טוען כי החזר הערבויות הבנקאיות מהווה מימוש ויש להוסיף אותו לשכר המימוש המגיע להן על פי התקנות, ואילו החברה טוענת כי פרשנות זו מוגבלת לנסיבות הספציפיות של הפסיקה המצוטטת. השופטת ורדה מצדדת בטענת החברה וקובעת כי הפסיקה הקודמת שצוטטה על ידי כונס הנכסים היא ספציפית לנסיבותיה ואין להחיל אותה ככלל. היא מדגישה כי החזר הערבויות הבנקאיות אינו שקול להגדלת מסת הנכסים הזמינים לחלוקה בין הנושים, אלא משנה את החלוקה הפנימית של נכסים אלה. הדבר עלול להביא לתוצאה בלתי רצויה שבה נושאי המשרה המנהלים את ענייניו של גוף חדל פירעון מוצאים את עצמם בסופו של דבר עם חלק ניכר מהנכסים המחולקים, על חשבון הנושים. לפיכך, היא מסכמת כי אין לראות בהחזר ערבויות בנקאיות מימוש, אלא במקרים חריגים בהם הוא מוביל לדיבידנד משמעותי לנושים הרגילים, ואין זה המצב הקיים. זאת ועוד, השופטת ורדה מתייחסת לטענת הכונס כי חישוב הערבויות שהוחזרו כתקבולי פדיון יהווה תמריץ לפקידים לפעול בחריצות להשבת הערבויות. היא חולקת על כך, ומציינת כי רציונל זה כבר טבוע בתקנות ובמנגנון להוספת מאמצים מיוחדים. בכך היא מבטלת את עמדת הכונס וקובעת כי שכר הטרחה וההוצאות ייקבעו בסכום שסוכם עם כונס הנכסים הרשמי, תוך תוספת מאמץ מיוחדת של 45% שאושרה בשל נסיבות חריגות. השופט גם בוחר שלא להוציא צו להוצאות, וההחלטה תועבר לצדדים על ידי המזכירות.