סע"ש 43150-09-19

תקציר

השופט, יעקב אזולאי, שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. נקודות המחלוקת המרכזיות היו האם התובעת, שעבדה אצל הנתבעת כגננת זמנית, פוטרה או התפטרה, והאם התפטרותה או פיטוריה היו קשורים להריונה. בחינת חומר הראיות על ידי השופט אזולאי, שכללה את עדויות התובע והנתבע, כמו גם מספר שיחות מוקלטות ביניהם, הובילה אותו למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע במלואה. מצא כי התובע לא פוטר; במקום זאת, היא התפטרה בכך שבחרה שלא להגיב לניסיונותיו החוזרים ונשנים של הנאשם לשבץ אותה בתפקידים חלופיים. השופטת קבעה כי הנתבעת פעלה בתום לב לאורך כל הדרך, בניסיון למצוא תפקיד מתאים לתובעת, בהתחשב בהריונה ובהיעדרותה הצפויה עקב הלידה. הוא קיבל את הסברה של הנתבעת כי הוצעו לתובע מספר תפקידים מתאימים, אך בחר שלא להיענות ולמעשה התפטר. כמו כן, השופטת לא מצאה כל ראיה לכך שהחלטות הנתבעת נבעו מאפליה על רקע הריונה של התובעת, ודחתה את טענת הפרת חוק שוויון הזדמנויות. השופטת הדגישה כי עדותה של התובעת לוקה בחוסר אמינות, והגדירה אותה כהססנית ותפורה לריצוי בעלה, שנכח באולם. מנגד, הוא מצא את עדותו של הנאשם אמינה ונתמכת בראיות הקיימות, לרבות השיחות המתומללות. לאחר שקבעה כי התובעת התפטרה וכי הנתבעת לא הפרה את חוק עבודת נשים או חוק שוויון הזדמנויות, הורתה השופטת אזולאי לתובעת לשלם לנתבעת 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום, תוך ציון הפער המשמעותי בין התביעה המקורית לתביעות המתוקנות, כמו גם חוסר תום הלב של התובעת שניכר לאורך כל ההליך. החלטה מקיפה זו התקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק, והשופט קבע כי יש לדחות את התביעה במלואה והורה לתובע לשאת בהוצאות.