ע"א 9020/07

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. התביעה המקורית עסקה במחלוקת על תוקפו של הסכם גירושין והעברת זכויות בדירת מגורים, כאשר המערערת טענה כי ההעברה הייתה במרמה ודינה להתבטל. המערערת ביקשה צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע כל פעולה הנוגעת לדירה, אך הדבר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט התבססה על הקביעה כי למערערת אין זכות לסעד העיקרי המבוקש בתביעה, וכי הבקשה לסעד זמני הוגשה מאוחר מדי. בעקבות דחייה זו הגיש המערער בקשה לפסילה, שגם היא נדחתה על ידי בית המשפט. היא הבהירה כי חוות דעתה אינה סופית והזמינה את המערערת לשכנעה אחרת במהלך ההליך העיקרי. המערערת ערערה על החלטה זו, אך הערעור נדחה. השופט קבע כי החלטתו הקודמת של בית המשפט אינה מחייבת אוטומטית את פסילתו, ואין חשש ממשי למשוא פנים או ל"משחק מכור". הקביעות שניתנו בהחלטה על הסעד הזמני היו מקדמיות בלבד ועשויות להשתנות במהלך ההליך העיקרי. בנוסף, ניתן לטפל בכל מחלוקת עם תוכן ההחלטה באמצעות הליכי ערעור ולא פסילה. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות משפט של המשיב.