עת"מ 12844-12-14

תקציר

העותר, שבבעלותו חלקת קרקע חקלאית, ביקש לשנות את ייעודה לשימוש מסחרי. אלא שהמשיבה, רשות התכנון הרלוונטית, דחתה את בקשתם, בנימוק של שיקולים תכנוניים לגיטימיים והיעדר מקום לפיתוח מסחרי באותו מקום ספציפי. העותרת טענה כי החלטת המשיב אינה סבירה ונעדרת היגיון תכנוני, והדגישה כי אדמתם יועדה בעבר לשימוש מסחרי וכי בידי המשיבה כל נתונים התומכים בטענתה. בית המשפט הכיר בעמדת העותרת אך אישר את החלטת המשיב, תוך הכרה בשיקול הדעת של רשויות התכנון בעניינים אלה. לדברי בית המשפט, החלטת המשיב הייתה סבירה והתבססה על שיקולים תכנוניים ראויים, לרבות המטרות התכנוניות הכוללות של העיר. השופט הדגיש כי לרשויות התכנון ראייה רחבה יותר מאשר לעותרים בודדים ומוטל עליהן לשקול שיקולים מקצועיים ותכנוניים שונים. בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר סבירות קיצוני או לפגמים פרוצדורליים בהליך קבלת ההחלטות של המשיב. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת העותרת בדבר חריגת המשיב מההמלצות, והבהיר כי ההמלצות אינן מחייבות וכי המשיב נתן החלטה מפורטת ומנומקת. כמו כן, השופט קבע כי לעותרת אין זכות קנויה לדרוש שינוי ייעוד, והעתירה, לרבות בקשת רשות הערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נדחתה. העותר חויב בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 8,000 ₪.