ת"צ 18004-08-11

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה ייצוגית שהוגשה בשנת 2011, בה נטען כי רשות מקומית גבתה תשלום יתר על תשלומי חובה, ובפרט ערערה על החלת "ריבית דריבית" על פיגורים בתשלומים כפי שפורשה על ידי הרשות. בשנת 2022 פסק בית המשפט לטובת התובעים, אישר כי פרשנות הרשות הייתה שגויה והורה לנתבעת להשיב את הסכומים שנגבו ביתר בתוספת הפרשי הצמדה. פסק הדין ניתן בספטמבר 2023, המחייב את הנתבעת לפרוע 5,497,563 ₪ בתוספת הצמדה, וקובע כי יינתנו פסקי דין משלימים בעניין תשלומי ריבית ושכר טרחת עורך דין. בעקבות זאת, בתחילת שנת 2024 החזיר הנתבע לחברי הקבוצה סך של 6,051,580 ₪, ופסק הדין בתיק קשור, פרשת קופל, השפיע עוד יותר על ההליכים בתיק הנוכחי. בית המשפט החליט כי כל חברי הקבוצה זכאים להשבה בתוספת ריבית ממועד התשלום ועד למועד ההשבה, כמפורט בסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות. עם זאת, הריבית הופחתה מהשיעור הסטטוטורי כדי לפצות על תקופת ההליכים המשפטיים, שבמהלכה פעל הנתבע בתום לב. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחה בסך 14% מסכום ההשבה, כאשר 60% ישולמו מראש והיתרה לאחר השלמת ההשבה המלאה. מועד הפירעון נקבע לינואר 2025. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים וסימנה את סיום התיק.