ת"א 34999-06-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעיקרים המשפטיים ובחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין ת"א 34999-06-18 פלוני נ' לביא ואח'** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בתביעה בגין רשלנות רפואית, שהוגשה על ידי התובע נגד רופאה (פרופ' לביא) ובית חולים (המרכז הרפואי בני ציון). התביעה נסובה סביב טיפול בפוליפ במעי הגס שאותר אצל התובע, ממנו נלקחה ביופסיה שהצביעה על אדנוקרצינומה (סרטן), והחשש שחלק מהגידול נותר בגופו. בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כל אחת מטענותיו להתרשלות, ועל כן התביעה נדחית. **העיקרים המשפטיים והחידושים בפסק הדין:** 1. **נטל ההוכחה ברשלנות רפואית:** * **העיקרון:** פסק הדין מדגיש את הכלל הבסיסי בדיני נזיקין, ובפרט ברשלנות רפואית, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. על התובע להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, כי הנתבעים הפרו חובת זהירות שהייתה מוטלת עליהם, וכי הפרה זו היא שגרמה לנזקו. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט קבע מפורשות כי "התובע לא עמד בנטל להוכיח אף לא אחת מארבע טענותיו להתרשלות מצד הנתבעות". קביעה זו מהווה את הליבה של פסק הדין ומובילה לדחיית התביעה. 2. **חזקת התקינות המקצועית של מומחה בית המשפט:** * **העיקרון:** למומחה שבית המשפט ממנה, מעמד מיוחד כ"זרועו הארוכה של בית המשפט". קיים לגביו "חזקת תקינות מקצועית". חזקה זו נסתרת רק במקרים חריגים ורק בהתקיימן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים או להטיה. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט דוחה טענת התובע כי מומחה בית המשפט (ד"ר סגול) שוחח עם בא כוח הנתבעות בנוגע לתיק באופן המעיד על חוסר אובייקטיביות. בית המשפט בחן את העדויות והתרשם כי מדובר בשיחת חולין. בנוסף, בית המשפט מרחיב ומפרט בהרחבה את ההלכה הפסוקה בעניין חזקת התקינות המקצועית, תוך אזכור פסקי דין רלוונטיים, ומבהיר כי אין די בקיומם של קשרים או במתן חוות דעת בעבר לצד שכנגד כדי לפסול מומחה או לפגום באמינותו. 3. **הבחנה בין "טעות בשיקול דעת" לבין "רשלנות":** * **העיקרון:** לא כל שגיאה או טעות של רופא מהווה רשלנות. הרשלנות נבחנת במבחן אובייקטיבי-נורמטיבי של "הרופא הסביר" בנסיבות העניין. טעות בשיקול דעת, גם אם בדיעבד ניתן היה לפעול אחרת, אינה בהכרח רשלנות. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט מכיר בכך שמומחה בית המשפט (ד"ר סגול) כינה את אי-סימון אתר הכריתה על ידי פרופ' לביא "טעות בשיקול הדעת". אולם, בית המשפט מדגיש כי "אין דין טעות בשיקול הדעת כדין רשלנות". על מנת לקבוע רשלנות, יש להוכיח סטייה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר. בית המשפט מבסס קביעה זו על הלכות יסוד בפסיקה (ע"א 235/59 אלהנקרי, ע"א 280/60 פרדו, ע"א 789/89 עמר), ומדגיש כי הרופא אינו מבטח והיסטוריה רפואית מלמדת שטעויות עלולות להתרחש ללא קשר לרשלנות. 4. **פרשנות ומשמעות של סימון בדיו (India Ink):** * **ההקשר:** אחד ממוקדי המחלוקת היה משמעות הסימון בדיו שנזכר בדו"ח הפתולוגי ("בסיס הפוליפ נצבע בדיו שחור"). התובע ומומחה מטעמו טענו כי מדובר בסימון אתר הכריתה בגוף המטופל, שנעשה במהלך הקולונוסקופיה, והיעדרו בניתוח גרם לכשל. הנתבעות ומומחי הנתבעות (ובהמשך גם מומחה בית המשפט) טענו כי מדובר בסימון מעבדתי שנעשה לצורך הסיוע לפתולוג בזיהוי כיוון הפוליפ. * **החידוש/ההבהרה:** פסק הדין מבהיר באופן חד-משמעי את ההבחנה בין שני סוגי הסימונים: * **סימון אתר הכריתה בגוף החולה:** מבוצע על ידי הרופא המבצע את הקולונוסקופיה, במטרה לסייע למנתחים בזיהוי מדויק של אזור הכריתה בעתיד. * **סימון מעבדתי של הפוליפ:** מבוצע במעבדה על ידי הפתולוג, לסיוע בזיהוי כיוון הפוליפ לצורך בחינתו המיקרוסקופית. * **ההכרעה:** בית המשפט מקבל את עמדת הנתבעות ומומחה בית המשפט, כי הסימון בדיו במקרה זה היה סימון מעבדתי. ההכרעה מסתמכת על ניתוח עדויות המומחים, עדות פרופ' לביא, והיעדר רישום בדו"ח הקולונוסקופיה כאינדיקציה לכך שלא בוצע סימון של אתר הכריתה בגוף החולה. בכך, נדחתה הטענה המרכזית של התובע, אשר התבססה על הנחה עובדתית שגויה. 5. **משמעות אי-סימון אתר הכריתה:** * **השאלה:** גם לאחר שהתברר כי הסימון בדיו לא היה של אתר הכריתה בגוף החולה, נותרה השאלה האם אי-ביצוע הסימון (כאשר הדבר היה מתאפשר) מהווה רשלנות. * **העיקרון:** בית המשפט, בהסתמך על עדות המומחים, קובע כי אין חובה מוחלטת לבצע סימון אתר כריתה. הסימון נעשה רק כאשר הרופא חושד שמדובר בגידול ממאיר ושיש צורך עתידי בכריתה כירורגית. במקרה של פוליפ על גבעול ארוך, כפי שהיה במקרה דנא, ההנחה היא בדרך כלל כי אין מדובר במצב מסכן או חודרני, ולכן אין הכרח לבצע סימון. * **החידוש:** בית המשפט דוחה את טענות התובע בדבר רשלנות הנובעת מאי-סימון, תוך שהוא מפריד בין "טעות בשיקול דעת" לבין רשלנות, וכן דוחה את הטיעון ל"רפואה מתגוננת" כבסיס לטענת רשלנות. 6. **התיישנות התביעה:** * **העיקרון:** עילת התביעה בנזיקין נוצרת במועד המעשה או המחדל. במקרים של נזק שנגרם כתוצאה ממעשה, מרוץ ההתיישנות יחל במועד גילוי הנזק, בכפוף למגבלת זמן כוללת. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט קבע כי עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 5.4.2010 (מועד הניתוח ברמב"ם, בו לכאורה התגלתה הבעיה עם הסימון). התביעה הוגשה ב-14.6.2018, למעלה מ-7 שנים לאחר מכן, ולכן התיישנה. בית המשפט דחה את הטענה בעל פה של התובע כי הנתבעת מתעלמת ממועד גילוי הנזקים, וקבע כי טענה זו לא הועלתה באופן מסודר ולא פורטה. 7. **היעדר הוכחת נזק:** * **העיקרון:** אחד מיסודות התביעה בנזיקין הוא הוכחת נזק. גם אם הוכחה התרשלות, ללא הוכחת נזק – אין עילה לחיוב. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט קבע כי גם אם הייתה התרשלות (וכפי שנקבע, לא הוכחה), התובע לא הוכיח נזק. הוא דוחה את הטענה כי הניתוח היה מיותר, וקובע כי הניתוחים ובדיקות המעקב היו הכרחיים על פי הפרוטוקול הרפואי המקובל. כמו כן, בית המשפט מפחית מחשיבות טענות התובע בדבר עגמת נפש וחרדה, וקובע כי לא צורפה חוות דעת פסיכיאטרית. בנוסף, לא הוצגו קבלות להוצאות רפואיות. 8. **התנהלות הדיון וסדרי דין:** * **העיקרון:** בית המשפט מנהל את ההליך תוך ניסיון להביא את הצדדים להסכמות, אך אם הדבר אינו מתאפשר, הוא ממשיך לדון לגופו של עניין. בית המשפט גם מנהל את סדר הבאת הראיות באופן דינמי. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט מציין כי סדר שמיעת ההוכחות היה "מעט לא שגרתי", כאשר ראשית נחקר מומחה בית המשפט, ובהמשך התקיימו ישיבות נוספות. בית המשפט גם דוחה טענות של התובע בדבר התערבות לא ראויה של בא כוח הנתבעות או אהדת בית המשפט לגרסת הנתבעים, תוך שהוא מבהיר כי התערבות של בית המשפט לקידום חקר האמת אינה מהווה עילת פסלות. 9. **פסילת מומחה והרחבת חזית:** * **העיקרון:** טענת פסלות יש להעלות בהקדם האפשרי. טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה או בחוות הדעת מהוות הרחבת חזית אסורה. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט דוחה את הטענה בעניין חוסר אובייקטיביות של מומחה בית המשפט, כאמור לעיל. בנוסף, בית המשפט דוחה טענות חדשות שהעלה מומחה התובע בעדותו (למשל, כי אי-סימון מהווה רשלנות, או כי פרופ' לביא הייתה צריכה לשוחח עם מנתחי רמב"ם) בשל היותן הרחבת חזית אסורה. 10. **התנהלות התובע לגבי חוות דעת ותיקון כתב התביעה:** * **העיקרון:** כאשר מתברר כי הבסיס העובדתי או המשפטי לתביעה שגוי, על התובע לבקש את תיקון כתב התביעה או הגשת חוות דעת משלימה. * **היישום בפסק הדין:** בית המשפט מציין כי התובע לא פעל לתקן את כתב התביעה או להגיש חוות דעת מתוקנת, אף לאחר שהתברר כי הנחת היסוד לגבי סימון אתר הכריתה הייתה שגויה. בית המשפט מציין כי אם היה מבקש זאת, סביר להניח שהבקשה הייתה מתקבלת, אך משלא עשה כן, התמיד בטענותיו על בסיס שגוי. 11. **פסיקת הוצאות:** * **העיקרון:** בית המשפט פוסק הוצאות לצד שזכה בדינו, אך יש לשקול גם נסיבות מיוחדות. * **היישום בפסק הדין:** למרות שהתביעה נדחתה, בית המשפט פסק הוצאות מתונות (5,000 ₪) לתובע, תוך שהוא מביא בחשבון את מצבו הרפואי המורכב, גילו, מחלותיו הקודמות, ואף את הטיפול ברעייתו. זאת, למרות התנהלות התובע שהתעקש להמשיך בניהול התביעה על בסיס עובדתי שגוי. **לסיכום:** פסק הדין מדגים יישום קפדני של דיני הנזיקין, תוך הדגשת נטל ההוכחה המוטל על התובע, חשיבותה של הבדיקה העובדתית המדויקת, והבחנה בין שגיאות בשיקול דעת לבין רשלנות. בית המשפט מבסס את החלטתו על עדויות המומחים (בדגש על מומחה בית המשפט), הרשומה הרפואית, וההלכה הפסוקה, ודוחה את טענות התובע הן לגבי רשלנות והן לגבי נזק, ובנוסף קובע כי התביעה התיישנה.