ע"א 542/24

תקציר

עניינו של הערעור בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לפסול עצמו מתיק של תביעות נזיקין כספיות. בתחילה, דחה בית המשפט המחוזי את מרבית התביעות מחמת התיישנות ומצא את יתר התביעות טריוויאליות. המערער ערער, מה שהוביל לכך שהתיק הוחזר לבירור נוסף משני טעמים. במהלך הליך זה הושמדו בטעות תיקי הנייר המקוריים, דבר שגרם למערער להגיש בקשה לפסילה, בנימוק של משוא פנים וטעויות פרוצדורליות. המערערת טענה כי פעולות אלה פגעו בזכויותיה, וכי דחיית התביעות על ידי בית המשפט נפגעה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חוסר משוא הפנים וקבע כי תיק הנייר נבדק והטעות הייתה מנהלית, ללא קשר להטיה שיפוטית. בתשובת הנציב נטען כי הפסילה אינה מוצדקת שכן המערער לא הוכיח סיבה לגיטימית לכך. הערעור נדחה בנימוק שלא היה חשש ממשי למשוא פנים; בית המשפט שמר על יכולתו לגשת לתיק בהגינות, ללא השפעה מפסקי דין קודמים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להגיש התנגדויות לפסק הדין באמצעות ערעורים ולא באמצעות בקשות פסילה, וקבע כי טעויות פרוצדורליות אינן פוגעות במשוא פנים שיפוטי. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ללא קנסות עלות, מה שחיזק את ביטחונו של בית המשפט במשוא הפנים שלו וביכולתו לדון בהגינות בסוגיות של הארכת מעצר.