ע"ע 182/07

תקציר

למשיב, עובד פיץ', היה חוזה העסקה שכלל הוראה למתן אופציה לרכישת מניות פיץ'. פיץ' התכוונה להעניק אופציות לעובדים, אך התוכנית מעולם לא גובשה סופית או אושרה. בעקבות רכישת פיץ' על ידי מיקרוסופט, הועבר חוזה העסקתה של המשיבה למיקרוסופט ונערך חוזה נוסף. חוזה חדש זה כלל סעיף לפיו אם המשיב היה מקבל אופציות מפיץ', הוא היה מוותר עליהן בתמורה לאופציות לרכישת מניות מיקרוסופט, שיוצעו לו במועד מאוחר יותר. המשיב חתם על חוזה זה. האופציות למניות מיקרוסופט פורטו במסמך נפרד, המתאר את מספר המניות, המחיר וציר הזמן של האופציות. על פי התנאים, האופציות יוקפו לתקופה של ארבע שנים, כאשר מחציתן יהיו זמינות למימוש ב-22 בנובמבר 2001. במקרה של סיום, ניתן יהיה לממש את האופציות בתוך שלושה חודשים מיום הפיטורים, רק במידה שהן ניתנות למימוש ביום הסיום. המשיב פוטר בשל ביצועים ירודים ובעיות בינאישיות. בית הדין פסק לטובת המשיב, וסבר כי הסיבה האמיתית לפיטוריו הייתה למנוע ממנו לממש את אופציותיו. עם זאת, בית הדין לערעורים מצא כי הפיטורים היו מוצדקים, והנימוק הראשוני שניתן לשינויים ארגוניים היה קשור לתפקודו הלקוי של המשיב. זאת ועוד, המשיב היה מודע לזכויותיו על פי האופציות של מיקרוסופט ואף בירר עליהן טרם פיטוריו. עוד קבע בית המשפט לערעורים כי תנאי האופציות של מיקרוסופט מחייבים והחליפו את החוזה הקודם של פיץ'. על פי תנאים אלה, המשיב היה זכאי לממש אופציות שהיו מועדות לפירעון רק במועד פיטוריו, בתוך שלושה חודשים ממועד זה. מאחר שהמשיב פוטר ביום 31.7.2001 והאופציות הראשונות היו אמורות להיפרע ביום 22.11.2001, לא הייתה לו זכות לממש אופציות כלשהן בעת פיטוריו. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת המשיב נגד מיקרוסופט בדבר הזכות לממש את האופציות, ולשאת בהוצאות הערעור, שנקבעו על סך של 10,000 ₪.