ת"ד 4472-05-19

תקציר

הנאשמת הואשמה בעבירות של סיכון עוברי אורח בעת נסיעה לאחור ברכבה, נהיגה רשלנית והתנהגות הגורמת חבלה של ממש להולך רגל. האירוע התרחש ביום 3.12.2018, כאשר הנאשמת נסעה לאחור ברכבה בחניון ופגעה בהולך רגל שעמד מאחורי רכבה. כתוצאה מהתאונה סבל הולך הרגל משבר זעיר בפינה בפיקה שלו. הנאשמת הכחישה את התאונה וטענה כי לא פגעה בהולך הרגל. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, בהתחשב בעדויותיהם של הולך הרגל, השוטר הראשון שהשיב והבוחן שחקר את המקרה. השופט הגיע למסקנה כי עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת ותמימה, ונתנה משקל רב יותר לגרסתו של הולך הרגל לאירועים. באשר לאשמתו של הנאשם, הפנה בית המשפט לתקנה 45 לתקנות התעבורה, הקובעת כי היפוך צריך להיעשות רק במידת הצורך ובאמצעי זהירות. השופט הדגיש את העמימות סביב נחיצות התמרון ההפוך של הנאשמת ואת העובדה שהנאשמת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, מה שהוביל למסקנה כי התרשלה. לאור הראיות והעדויות, נמצא הנאשם אשם בכל האישומים. פסק הדין ניתן על בסיס סטנדרט הספק הסביר, והרשיע אותה בסיכון עוברי אורח, נהיגה רשלנית והתנהגות הגורמת חבלה של ממש.