ת"א 40852-10-18

תקציר

בית המשפט דחה את טענותיה של לאה אורן לביטול שני הסכמי הלוואה בסך כולל של 1.5 מיליון שקל וצ'ק נפרד על סך 200 אלף שקל, וכן אינטרסים ביטחוניים נלווים כגון הערת אזהרה ומשכון על דירתה. בית המשפט קבע כי אורן, שטענה כי אינה מבינה את המסמכים עליהם חתמה, אחראית לתוכנם של המסמכים המשפטיים הברורים והמפורשים עליהם חתמה. בית המשפט דחה גם את טענותיה של אורן לפיהן מאחר שלא קיבלה את כספי ההלוואה, הסכמי ההלוואה ומסמכי הביטחון אינם תקפים. בית המשפט מצא כי הסכמי ההלוואה קבעו כי ההלוואה תשולם לצד שלישי, כפי שביקש בעלה של אורן, וכי אורן לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי ההלוואות לא ניתנו ולא נפרעו. בנוסף, בית המשפט קבע כי חוק אשראי הוגן אינו מחייב את ביטול ההלוואות משום שסכומי הקרן ידועים וניתן להתאים את שיעורי הריבית במידת הצורך. בית המשפט אישר גם את תוקפם של האינטרסים הביטחוניים, וקבע כי מחיקתה ורישומה מחדש של הערת האזהרה לא פסלו אותה, וכי משכון במקרקעין ללא משכנתא רשומה תקף בין הצדדים. אורן חויב לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין. פסיקה זו נובעת משני תיקים משפטיים קשורים שיזם אורן, האחד נגד הסכמי ההלוואה והאינטרסים הביטחוניים והשני נגד ביצוע הצ'ק.