ע"א 3515/97

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לניכוי מס של הוצאות ריבית שהוציאה חברה הקשורות להלוואות. החברה, אילן רוקחות בע"מ, הייתה בבעלותו ובניהולו של מר אלי בורשטיין, אשר העביר לחברה את הנכסים וההתחייבויות של עסקי בית המרקחת הקודמים שלו. עם זאת, שווי ההתחייבויות המועברות עלה על הנכסים, ונוצר חוב שחב בורשטיין לחברה. לאחר מכן לוותה החברה כספים ושילמה עליהם ריבית, וביקשה לנכות הוצאות ריבית אלה. פקיד השומה סירב לאפשר את הניכוי, בטענה כי יש לייחס את הוצאות הריבית לחובו של בורשטיין ולכן לא שימשו ליצירת הכנסות החברה. על התביעה הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, בקובעו כי הוצאות הריבית ניתנות לניכוי. פקיד השומה ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בחן את השימוש שעשתה החברה בכספים שלוותה והגיע למסקנה כי ההון העצמי של החברה לא שימש לייצור הכנסותיה. במקום זאת, החברה העניקה לבורשטיין הלוואה ללא ריבית, תוך שימוש בהון העצמי שלה, מה שהביא לצורך בהון זר ולהוצאות ריבית. לפיכך, הוצאות הריבית לא היו קשורות ישירות ליצירת הכנסות החברה. עוד הדגיש בית המשפט כי מצבה של החברה שונה ממעמדו הקודם של בורשטיין כיחיד, והשינוי באישיות המשפטית משמעותו שמדובר בשני נישומים נפרדים, הלוואות ותרומות ליצירת הכנסה. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של פקיד השומה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את החלטת פקיד השומה לדחות את ניכוי הוצאות הריבית.