ת"א 14535-02-19

תקציר

התובעת תבעה את רופא השיניים שלה, הנתבע, בגין רשלנות רפואית, היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. התובעת רצתה להבהיר את צבע השן שלה ופנתה לטיפול אצל הנתבע. הנתבע המליץ להתקין כתר זירקוניה על השן ולהשחיז ולהדביק כתר זירקוניה על השן הסמוכה. התובע הסכים ועבר את הטיפול. מספר שנים לאחר מכן, התובע לא היה מרוצה מהתוצאות והתייעץ עם רופאי שיניים אחרים, שטענו כי הטיפול היה לקוי. התובעת טענה כי הנתבע לא הציג בפניה אפשרויות טיפול אחרות, לא יידע אותה על הסיכונים ולא קיבל את הסכמתה מדעת. עוד טענה כי הנתבע פגע באוטונומיה שלה בכך שלא העניק לה את הזכות לבחור את הליך הטיפול שלה. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי העניק לתובע יחס והסברים נאותים. בית המשפט מינה מומחה אשר העיד כי הטיפול בנאשם היה ראוי ונעשה בזהירות סבירה. בית המשפט לא מצא רשלנות בטיפול הנתבע, שכן האופציה שנבחרה הייתה המתאימה ביותר למצבו של התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי ניהול הרשומות הרפואיות היה לקוי, והנתבעת לא סיפקה הסברים מספקים ולא קיבלה הסכמה מדעת מהתובע. למרות שבית המשפט דחה את טענת הרשלנות הרפואית, הוא מצא כי הנתבעת אכן פגעה באוטונומיה של התובעת בכך שלא הציגה בפניה את כל אפשרויות הטיפול ולא הסבירה את הסיכונים והחלופות האפשריות. למרות הפגיעה באוטונומיה, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה שהייתה בוחרת באופציה טיפולית אחרת, ובכך ניתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הנזק הנטען. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הפגיעה באוטונומיה, לצד 3,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.