ת"א 42651-02-15

תקציר

התובעים, יצואנים של גרוטאות מתכת, תבעו את חברת הנמל הנתבעת להחזר הוצאות שנגרמו לה עקב החלטת הנמל לשנות את שיטת העמסת הגרוטאות על אוניות. התובעים טענו כי נאלצו לרכוש ציוד מיוחד ולשאת בהוצאות שונות כתוצאה מהחלטת הנמל. לטענתם, הם זכאים להחזר הוצאות אלה, שהסתכמו ב-10 מיליון שקל, הן במישור העוולה החוזית והן בחוק עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע טען כי התביעה התיישנה בחלקה, וכי התובעים לא הוכיחו את הוצאותיהם. בית המשפט מצא כי התביעה אכן התיישנה בחלקה, והגביל את התקופה הרלוונטית שבה ניתן לתבוע הוצאות לפברואר 2008 ואילך. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא הצליחו להוכיח את מרבית הוצאותיהם, בשל היעדר תיעוד מפורט, ופסק להם רק 158,400 ₪ על סמך הוצאות מוכחות. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענתם החלופית של התובעים כי חברת הנמל התעשרה שלא בצדק על חשבונם. בית המשפט חישב את שווי החיסכון של חברת הנמל בגין מתן שירותי העמסה על ידי התובעים, ופסק לתובעים 853,000 ₪, בתוספת ריבית, כפיצוי בגין ההתעשרות שלא כדין של חברת הנמל. הסכום הכולל שנפסק לתובעים עמד על 853,000 ₪, ובית המשפט לא הורה למי מהצדדים לשאת בהוצאות המשפט של הצד השני. לשני הצדדים שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.