ע"א 30486-08-23

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית תביעה כספית של המערערת, אשר טענה לליקויים בעבודות בנייה שבוצעו על ידי עמי עד הנדסה ופיקוח בע"מ, שהובילו לנזקים. פסק הדין הראשוני, שניתן במאי 2020, הורה למערערת לשלם לחברה סך של 72,050 ₪, ועל כך הוגש ערעור שהביא לדחיית הערעור בפברואר 2021. גם בקשת רשות ערעור מאוחרת יותר של המערערת על החלטה זו נדחתה. בחודש יולי 2022 הגישה המערערת תביעה חדשה כנגד המשיב בדרישה לפיצויים בסך 500,000 ₪, אשר יוחסו להתנהלות השופטים המפקחים בעניינה, אותם האשימה בהתעלמות מהראיות. המשיב ביקש לדחות את התביעה על הסף, ובית המשפט נעתר בפברואר 2023. לאחר מכן הגישה המערערת בקשה לביטול דחייה, בטענה כי הסכימה לכך בשל חולשה פיזית וחוסר ניסיון, אך בית הדין דחה בקשה זו ביולי 2023. דחייה זו התבססה על קביעה כי המערער לא הוכיח חולשה או נחיתות כלשהי, וכי חסינות שיפוטית הגנה על המשיב מפני אחריות למעשיהם של נושאי המשרה השיפוטית. המערערת ערערה על פסק דין זה, אך הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא טעם בטיעוניה. דחיית הערעור התבססה על הסכמת הצדדים ועל כלל סופיות הדיון. יתר על כן, טענותיו של המערער בדבר כפייה ועושק לא נתמכו בראיות וסותרות בפרוטוקול בית המשפט. לבסוף, אישר בית המשפט מחדש את עקרון החסינות השיפוטית, המונע מהמדינה לשאת באחריות שילוחית לעוולות שיפוטיות. משכך, נמצאה תביעת המערערת חסרת שחר, דבר שהביא לדחיית הערעור ולפסיקת הוצאות בסך 5,000 ₪ למשיב.