דנג"צ 9411/00

תקציר

פסק הדין עוסק בעיקר בשאלה האם סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, מתיר למחוקק המשנה לחוקק תיקונים רטרואקטיביים לחקיקת משנה. הדבר נבע משני חוקי עזר שגויים של ראשון לציון משנת 1983 ומשנת 1984 הנוגעים להיטלי ביוב והצמדה, אשר יושמו באופן שגוי אך נגבו בשיעורים שהיו אמורים להיות הנכונים. בית המשפט העליון החליט מוקדם יותר כי תיקונים רטרואקטיביים יכולים להיות סבירים ומידתיים אם יתאפשרו על ידי הסמכת חוקים. עם זאת, בדיון נוסף הוגשה עתירה שהשתמשה בסעיף 15 כבסיס לסמכות רטרואקטיבית. בית המשפט בחן האם משתמעת מההוראה סמכות זו, תוך שימת דגש על פרשנות זהירה של הסמכת חוקים לשקול תכליות חקיקתיות ונורמות כנגד תחולה רטרואקטיבית. בפסק הדין נקבע כי אין להניח שסעיף 15 מתיר שינויים רטרואקטיביים, ובכך מצמצם את היריעה ליישום תיקונים אלה ללא אישור מפורש של המחוקק. בית המשפט הגיע למסקנה כי דיונים עתידיים צריכים להתמקד בשאלה האם החוקים המסמיכים הספציפיים מאפשרים תחולה רטרואקטיבית והורה על סיכומים נוספים להשלמת הניתוח. לפיכך התקבלה העתירה נגד עיריית ראשון לציון, תוך הדגשת הצורך בסמכות חקיקתית ברורה וביטול ההתאמות הרטרואקטיביות שנעשו על פי פרשנותו הקיימת של סעיף 15.