בג"צ 2272/21

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט מקרה של התאמת מזונות על ידי בית דין רבני אזורי, אשר תיקן את סכום התשלום בהתבסס על הכנסות שני הצדדים ותרומתה הכספית של האם לצרכי הילדים. בית המשפט הכיר בכך שפערי השכר היטיבו עם העותר, וחלוקת המשמורת לא הייתה מאוזנת, כאשר לעותרת היו פחות לילות. היועץ המשפטי לשיפוט רבני טען כי קביעת המזונות מתחשבת בנסיבות הספציפיות של הצדדים, ושוללת את הצורך לדון בסמכות השיפוט של בית הדין הרבני או ביישום פסקי דין קודמים (ע"א 919/15). הודגש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך מתן עדיפות לטובת הילד – עיקרון דינמי שעשוי להוביל להתאמות עתידיות במודל המזונות בהתבסס על ניסיון מעשי ונסיבות משתנות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו משמש בדרך כלל כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, ומתערב רק במקרים של טעויות משפטיות משמעותיות או עוולות, שאינן חלות כאן. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיבים, בסך 4,000 ₪ ו-3,000 ₪. פסק הדין התקבל בהסכמת כל השופטים המעורבים, ואישר את פסק הדין שניתן ב-25 באפריל 2022.