ת"צ 14144-09-05

תקציר

המקרה דן בשאלה האם יש לאפשר לתובע בעל אינטרס כלכלי משמעותי בתביעה ליזום תביעה ייצוגית. הנתבעים טוענים כי מאחר שנגרם לתובע נזק מהותי, המצדיק תביעה פרטנית, יש לדחות את התביעה הייצוגית על הסף. מסקנת בית המשפט היא כי חוק תובענות ייצוגיות אינו קובע במפורש כי חוסר האפשרות להגיש תביעה פרטנית הוא תנאי מוקדם להגשת תביעה ייצוגית. כמו כן, החוק אינו קובע כי תובע בעל אינטרס כספי מהותי אינו יכול להגיש תובענה ייצוגית. בית המשפט מסביר כי מטרתה העיקרית של תביעה ייצוגית היא לצמצם את הפער בין היתרונות הפרטיים והחברתיים של ההתדיינות המשפטית. לפיכך, העובדה שלתובע אינטרס כלכלי מהותי בתוצאות התביעה אינה פוסלת אותו בהכרח מלייצג את הקבוצה הייצוגית. שיקולי מדיניות תומכים בתפיסה זו, שכן ייתכן שיועיל לאפשר למשקיעים מוסדיים, בעלי אינטרסים כלכליים משמעותיים, ליזום תביעות ייצוגיות במקרים מסוימים, במיוחד בליטיגציה בניירות ערך. הדבר נתמך גם על ידי הגישה האמריקאית, המעודדת משקיעים מוסדיים להוביל תביעות ייצוגיות. בית המשפט מפרש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק התובענות הייצוגיות ומגיע למסקנה כי המחוקק התכוון שלבית המשפט יהיה שיקול דעת לאשר תובענות ייצוגיות גם כאשר לתובע יש אינטרס כלכלי מהותי. בנוסף, פסיקה קודמת אינה קובעת תקדים ברור לדחיית מקרים כאלה על הסף. במקום זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט מדגיש כי ההחלטה האם לאשר תביעה ייצוגית צריכה להתמקד בהכרעה בסכסוך הכולל ולא רק בסכסוך הפרטי שבין התובע לנתבע. לכן, העובדה שתובע יכול תיאורטית ליזום תביעה פרטנית אינה הופכת אותו אוטומטית לדרך היעילה והצודקת ביותר לפתרון הסכסוך. סיכומו של דבר, אינטרס כספי מהותי לבדו אינו סיבה מוצדקת לדחיית בקשה לתביעה ייצוגית, ומתבקשת פרשנות רחבה של החוק. בית המשפט מציע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ויכולתם של התובעים ליזום תביעה פרטנית היא רק שיקול אחד מני רבים. לבסוף, נדרשים המבקשים לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם המשפטיות.