בד"מ 142/12

תקציר

פסק הדין שניתן על ידי ועדת האתיקה המחוזית הוא בתיק שהגישה המתלוננת נגד הנאשם, עו"ד שעשה שימוש לרעה בכספי המתלוננת שהופקדו בידיה, ורוקן את חשבון הנאמנות. עורכת הדין עזבה את הארץ מבלי ליידע את לשכת עורכי הדין על כתובתה ולא פעלה על פי הכללים. הסנגור הורשע בשורה של עבירות, בהן הפרת חובת אמונים, מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, שליחת יד בפיקדונות והעלאת טענות עובדתיות ומשפטיות כוזבות. לאחר שמיעת טיעוני התביעה, הודתה הנאשמת בכל האישומים נגדה. הוועדה פירטה את חומרת מעשיו של הפרקליט, הדגישה כיצד הם נוגעים בערכי הליבה של מקצוע עריכת הדין, והדגישה כי פעולות אלה פוגעות באמון הציבור ביושרתם ובמקצועיותם של עורכי הדין. הוא התייחס למספר מקרים קודמים ולעונשים שהוטלו על עורכי דין במקרים דומים, שרובם כללו תקופת השעיה או הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. חברי הוועדה נחלקו בשאלה האם לאשר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, שהציע חמש שנות מאסר על תנאי ושלושים ושישה חודשי מאסר על תנאי. אחד החברים, עו"ד אהוד ח.מ. חגואל, היה בעד כיבוד עקרוני של הסדרי טיעון, אך במקרה זה מצא כי החריגה מהעונש ההולם (השעיה לצמיתות) קיצונית מדי, נוכח חומרת העבירות והיעדר נסיבות אישיות חריגות. עו"ד חגואל הציע עונש של שבע שנות מאסר בפועל בפועל ושלושים ושישה חודשי מאסר על תנאי, בהתחשב בציפייה של הנאשם לעונש מופחת מהסדר הטיעון. שתי החברות האחרות, עו"ד שרון גרשוני ועו"ד אילנה גולדרט, התנגדו לאישור הסדר הטיעון והציעו עונש של עשר שנות השעיה בפועל, קנס של 5,000 שקל ופיצוי של 1,000 שקל שישולם למתלונן. בסופו של דבר החליטה הוועדה פה אחד שלא לקבל את הסדר הטיעון, והטילה על הנאשם את העונשים הבאים: השעיה בפועל לעשר שנים, קנס של 5,000 שקל ופיצוי של 1,000 שקל שישולם למתלונן, כולם בתוקף מיום מתן גזר הדין. הנאשמת תעמוד גם לדין משמעתי אם לא תעמוד בהסדר גישור קודם. הוועדה הדגישה את זכות הערעור בתוך שלושים יום מיום קבלת גזר הדין.