ת"א 9943/93

תקציר

פסק הדין משרטט היסטוריה מורכבת של הסכמי שכירות וסכסוכים הנוגעים למספר נכסים – חנות, מחסנים וחללים סמוכים – בין התובע לנתבע. לבעל הבית המנוח, עתליה הייכמן, ולשוכר הנתבע היה הסכם שכירות מוגן לחנות, אותו הפר הנתבע בכך שלא שילם דמי שכירות במועד והשכיר את הנכס בשכירות משנה ללא הסכמה. לאחר מותו של הייכמן, בעל הדירה שירש, התובע, הגיש תביעה משפטית נגד הנתבע בגין פינוי ואי תשלום דמי שכירות. פסק הדין מסכם את לוח הזמנים המפותל של השכירות, התשלומים והמשא ומתן, ובסופו של דבר פוסק לטובת התובע. הנתבע נדרש לפנות את החנות והמחסנים, לשלם פיגורים בדמי שכירות ודמי שימוש בסך של למעלה מ-40,000 ₪, ולכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע. פסק הדין דוחה את בקשת הנתבע לסעד מן היושר, תוך הדגשת התעלמותו מחובותיו ומפסק דין קודם לפינוי. פסק הדין, מיום 31 באוגוסט 1998, מחייב עמידה בתנאים וקובע עונשים על אי ציות.