עת"מ 162-09-09

תקציר

המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בלתי סביר בהגשה וחוסר צדק. לטענתם, העותרים היו מודעים להחלטת הוועדה עד ליום 10.5.2009 וכי חלפה התקופה בת ארבעים וחמישה הימים להגשת עתירה. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי תכנית 1276 ייעדה את המגרש לחניה ציבורית, כפי שעולה מייעודה ומתכנית 1300, אשר יחד עם תכנית 1276 היוו הליך תכנוני אחד. העותרים, לעומת זאת, טענו כי ההחלטה לא הוגשה כראוי ויש לבחון את טענת השיהוי מהמועד שנודע להם על תוכן ההחלטה. עוד טענו כי ההחלטה אינה סופית שכן טבלאות האיזון טרם אושרו. בנוסף, הם טענו כי המגרש מיועד לחניה פרטית ותמ"א 1276 חלה עליהם בעניינם. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, וקבע כי העתירה אכן הוגשה בשיהוי וגם נעדרת שחר. בית המשפט קבע כי המגרש מיועד לחניית ציבור על פי ייעודה של תכנית 1276, ההקשר והשפה של תכניות 1276 ו-1300, והעובדה שהן מהוות הליך תכנוני אחד. עוד קבע בית המשפט כי גם אם המגרש היה מיועד לחניה פרטית בתכנית 1276, עדיין ניתן היה להפקיע אותו לטובת חניה ציבורית לפי סעיף 188 לחוק התכנון והבניה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים.