ת"א 1162/07

תקציר

התובע תבע את הנתבע, אחיינו, להשבת סכום כסף שניתן ארבע שנים קודם לכן, בטענה שמדובר בהלוואה. עם זאת, הנתבע טען כי הכסף היה מתנה מסבתו, אמה של התובעת, וכי לא היה הסכם לפירעון התובע. בהיעדר הסכם כתוב בין הצדדים, בית המשפט הכיר בכך שההסכם בעל פה היה סביר, אך מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו כי אכן מדובר בהלוואה ולא במתנה. השופט ביסס החלטה זו על היעדרם של שני עדי מפתח – סבתו ואמו של הנאשם – שעדויותיהם אינן יכולות להיחשב כראיה ישירה. עדויות קרובי המשפחה שנכחו במקום נחשבו לראיות קו שני, ולא היה בהן די כדי לבסס את טענת התובע. יתר על כן, השיהוי הניכר בדרישה להשבת הכסף - כמעט שבע שנים - ונסיבות הבקשה, לרבות הליכים משפטיים מתמשכים בין התובע לאחותו, הצביעו על כך שהתביעה שימשה כמנוף בסכסוך נפרד. בהיעדר ראיות התומכות בטענתו, פסק השופט לטובת הנתבע והורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, בסך 4,500 ₪, כולל מיסים וריבית. על פסק דין זה ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.