ת"צ 35275-12-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בית חולים ממשלתי וקרן מחקר בגין אי מתן שירותי בריאות מיטביים לחולים כנדרש בחוק. השאלה היא האם לבית הדין לעבודה או לבית הדין האזרחי יש סמכות עניינית במקרה זה. חוק הבריאות מעניק לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעות שאינן נזיקיות בענייני ביטוח בריאות. החוק מגדיר צדדים רלוונטיים ועילות תביעה הנמצאות בסמכותו של בית הדין לעבודה. בעוד שהמבקשים מבססים את תביעתם על התנהגות נזיקית, לרבות רשלנות והפרת חובה חקוקה, מהות תביעתם נוגעת למתן שירותים רפואיים ירודים להם הם זכאים על פי חוק הבריאות. הפסיקה הקודמת מבחינה בין תביעות נזיקין בגין נזקים תוצאתיים לבין תביעות הקשורות לזכויות סוציאליות הנובעות מחוק הבריאות. מאחר שהמקרה הנוכחי אינו עוסק בנזקי גוף אלא מאתגר את איכות הטיפול ואת זמני ההמתנה לטיפול, הוא מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה. לפיכך, השופט מורה להעביר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בהתחשב בכך שיש לו סמכות מתאימה לדון בתביעה. פסק הדין מדגיש את הצורך לבחון את מהות העילה, ולא את העילות שהוצגו, כדי לשמור על שלמות הוראות השיפוט של חוק הבריאות. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, בהינתן היעדר טיעונים בדבר סמכות השיפוט.