ע"א 741/83

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי המעסיק והאחראי אחראים לנזקי עובד שנגרמו לו במהלך עבודות בנייה. הפגיעה אירעה עקב התקנת קיר הפרדה בבית קירור, שם נפל העובד מפיגומים. הפיגומים צוידו במעקה נמוך מדרישות החוק, בניגוד לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשט"ו-1955. בית המשפט הכיר בכך שהפרה זו מעידה על רשלנות מצד המערערים, שכן הם לא סיפקו אמצעי בטיחות נאותים כגון גובה מעקה מספיק ומשטחי עבודה לא יציבים שהיו גם לחים וחלקים. למרות שהמשיבים איבדו את הכרתם במהלך הנפילה ולא היו עדי ראייה, חקירת קצין עבודה אישרה את גובה המכשול הלא מספיק כגורם לתאונה. בית הדין לא מצא כל רשלנות תורמת מצד המשיב, שכן המערערים לא הצליחו להביא ראיות ממשיות לרשלנות העובד. בית המשפט גם אישר כי קביעת סכום הפיצוי, ובפרט הפסד השתכרות עתידי, כרוכה בתחזיות המבוססות על גורמים שונים, שערכאות הערעור בדרך כלל אינן בוחנות אלא אם פסק הדין המקורי נראה בלתי הולם בעליל. הפיצויים המקוריים שנפסקו לקחו בחשבון אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כמו גם כאב וסבל, עם ניכויים מוצדקים לתשלומי ביטוח לאומי. פסק הדין הדגיש את חובתו של המעביד להפחית סיכונים צפויים מבלי לדרוש ממנו לבטל את כל האפשרויות התיאורטיות. הן הערעור והן הערעור שכנגד על החבות וסכומי הפיצויים נדחו, ואישרו את פסק דינו המקיף והמנומק של בית המשפט המקורי.