ס"ע 20322-08-10

תקציר

התיק סובב סביב תביעתו של אביב זילברמינץ (התובע) נגד מדינת ישראל וצה"ל (הנתבעים) להכרה ביחסי עובד-מעביד במהלך הזמן בו ביצע פרויקט גמר במסגרת לימודיו. התובע, סטודנט בעתודה הטכנולוגית הלומד להיות מהנדס אלקטרוניקה, ביצע הכשרה מעשית/פרויקט גמר במסגרת יחידת לוט"ם של צה"ל במשך כ-12 חודשים. התובע טען כי תקופה זו מהווה העסקה, המזכה אותו בשכר ובתנאים סוציאליים, ואילו הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי מדובר בחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים שלו. בית המשפט בחן גורמים שונים כדי לקבוע את טיב הקשר, לרבות מטרת ההתקשרות, משך ההכשרה וטיבה וכוונת הצדדים. נמצא כי מטרתה העיקרית של ההתקשרות הייתה חינוכית ולא תעסוקתית, וכי ההכשרה הייתה חלק מדרישות תכנית הלימודים של התובעת. בית המשפט התייחס גם למסמך עליו חתמה התובעת, שכותרתו "בקשה לביצוע פרויקט בצה"ל", אשר הזכיר התחייבות לשירות קבע ותשלום שכר חלקי, ופירש אותו כמסדיר את היחסים במהלך הפרויקט ולאחריו, ולא כחוזה עבודה. בנוסף, הכשרתו המעשית של התובע לא חייבה אותו לעבוד בשעות מסוימות, והוא לא היה חלק עצמאי מצוות היחידה. בית הדין אמנם הגיע למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, אך הכיר בכך שהנתבעים הטעו את התובע בכך שהציגו בפניו מסמך מיושן, ממנו משתמע כי יקבל פיצויים. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,500 ₪.