ת"א 643/05

תקציר

התובעת, חברה אוסטרלית המייצרת ומשווקת מוצרי גומי לרבות קונדומים תחת סימן המסחר לייף סטיילס, תבעה את הנתבעים בגין הפרת קניינה הרוחני. הנתבעת הראשונה הינה חברה ישראלית המנהלת רשת חנויות למכירת מוצרי בריאות וטיפוח אישי, ואילו הנתבעת השנייה הינה ספקית המייצרת קונדומים תחת המותג הפרטי לייף, הנמכרים באופן בלעדי בחנויות הנתבעת הראשונה. התובע טען כי מעשיהם של הנתבעים היוו הפרה של סימן מסחר רשום, גניבת עין, תיאור כוזב, גניבת מוניטין והתערבות בלתי הוגנת המובילה לעשיית עושר ולא במשפט. השופטת פתחה וציינה כי התובעת ישבה בחיבוק ידיים בזמן שהנתבעים פיתחו את מותגיהם לאורך השנים, מה שגרם לשופטת לקבוע כי התובעת לא התנגדה לשימוש של הנתבעים בסימנים. השופט גם מצא את טענותיה של התובעת בדבר חוסר תום לב בלתי משכנעות ואת עדותה אינה אמינה. השופטת קבעה כי לא מדובר בהפרת סימן מסחר משום שהסימנים והאריזות של הנתבעים נבדלים דיים מאלה של התובעת, והתובעת לא הוכיחה כל מוניטין או מוניטין בישראל שהנתבעים גזלו. השופטת הדגישה כי סימני הנתבעים זכו להכרה עצמאית ולמוניטין והטו את הכף לטובתם. באשר לטענת גניבת העין, קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה כל הטעיה או הטעיה של הציבור, מה גם שמוצרי הנתבעים נמכרו רק בחנויותיהם לצד מוצרים אחרים הנושאים את אותו סימן. השופט דחה גם את הטענות לדילול מוניטין והתערבות בלתי הוגנת, שכן נתוני המכירות של התובעת עצמה הראו עלייה מתמדת, והנתבעים השקיעו רבות בבניית המותג הפרטי שלהם. לבסוף, השופט לא מצא עשיית עושר ולא במשפט, שכן הצלחתם של הנאשמים נבעה ממאמציהם ומהשקעותיהם. תביעתה של התובעת נדחתה, והיא חויבה לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.