א"פ 14629-07-19

תקציר

ניתוח משפטי של תיק האפוטרופסות של גב' מ. מבוא: מקרה זה נסוב סביב העקרונות המשפטיים המסדירים מינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, המסמיך את בתי המשפט למנות אפוטרופוס לאנשים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם בשל אי כשירות נפשית או פיזית. התיק בוחן ראיות מדו"חות רפואיים, הערכות פסיכיאטריות, הערכות של עובדים סוציאליים וחובתו של בית המשפט להבטיח כי האפוטרופסות תוטל רק כאשר יש הצדקה משפטית. עקרונות משפטיים ואמות מידה שיפוטיות: - עליונות הראיות: בית המשפט שוקל דו"חות והערכות, ונותן משקל למקורות אובייקטיביים, מומחים וניטרליים כגון עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע רפואיים, ומכיר במעמדם כמומחים על פי אמות מידה משפטיות (ע"א 3554/91 עבירה פלילית נ' היועץ המשפטי לממשלה). הוא מדגיש כי כל עוד אין ראיות ממשיות הסותרות את הדוחות הללו, בתי המשפט נוטים לקיים את ממצאיהם (ע"א 4575/00 עבירה נ' לא ידוע). - נחיצותה ומידתיות האפוטרופסות: כפי שנקבע בע"א 4377/04 הולצברג נ' מירז, אפוטרופסות שמורה למצבים שבהם הפרט אינו יכול לטפל בכל ענייניו או בחלקם, באופן קבוע או זמני - במיוחד במקרים של אי כשירות חלקית. - אי כשירות זמנית לעומת קבועה: החוק והפסיקה דורשים בהירות לגבי משך והיקף אי הכושר; במקרה זה, יש להתייחס לתנודות זמניות – כמו השכול האחרון – כגורמים המשפיעים על המצב הנפשי ועל יכולת קבלת ההחלטות. חידושים משפטיים ופסקי דין: - דגש על הערכות מעודכנות ופרטניות: בית המשפט מדגיש את החשיבות של הערכות פסיכיאטריות עדכניות על פני אישורים רפואיים קודמים. חוסר ההסכמה בין ההערכה הראשונית של הרופא לגבי הירידה הקוגניטיבית של גב' מ' לבין ההערכות הבאות של ד"ר פורטנוי מדגיש עיקרון זה. - דחיית אפוטרופסות על סמך ראיות לא מספיקות: בית המשפט נותן עדיפות להערכות עדכניות ומקיפות המצביעות על כך שגב' מ' מודעת למצבה, ליכולתה להביע דעות ולשיקול דעתה הטוב, על פני דוחות ראשוניים המצביעים על ליקוי משמעותי. - תפקידו של בית המשפט בהגנה על זכויות יסוד: פסק הדין משקף גישה זהירה, העולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים לפיהם אין למנות אפוטרופסות אלא אם כן הדבר נחוץ באופן חד משמעי, תוך כיבוד האוטונומיה של הפרט במידת האפשר. - שימוש בדוחות ומחקרים: ההחלטה מדגימה הערכה למשקל הראייתי של דוחות מקצועיים, ומדגישה כי דעות סובייקטיביות או הערכות אישיות ללא תמיכה עדכנית אינן צריכות לגבור על הערכות אובייקטיביות עדכניות. חידושים משפטיים: - ההכרה המפורשת של בית המשפט באופי הדינמי של היכולת הנפשית, במיוחד בקרב קשישים המחלימים או מסתגלים לאחר השכול, מצביעה על גישה מתפתחת המעדיפה הערכה מחדש לפני מיסוד האפוטרופסות. - הפסיקה מדגישה יישום מאוזן של חוק סטטוטורי עם סטנדרטים להערכה שיטתית, קידום קפדנות פרוצדורלית וצדק אינדיבידואלי. מסקנה: מקרה זה מדגים את העליונות השיפוטית הניתנת להערכות רפואיות ופסיכיאטריות אובייקטיביות עדכניות כאשר שוקלים אפוטרופסות. הוא מחזק את העיקרון כי אפוטרופסות צריכה להיות אמצעי מוצא אחרון, המופעל רק כאשר הראיות מוכיחות באופן משכנע את חוסר יכולתו של הפרט לנהל את ענייניו. החלטת בית המשפט לבטל אפוטרופסות שמונו בעבר על סמך הערכות עדכניות מדגישה יישור קו עקרוני עם מנדטים סטטוטוריים וחידושים משפטיים המדגישים פסיקות שיפוטיות מבוססות ראיות וממוקדות באדם.