ב"ל 20112-08-20

תקציר

החלטת בית הדין התייחסה לתביעה שהגיש תובע המבקש להכיר במצבו הרפואי כנפגעי עבודה שנגרמו לו במהלך עבודתו כירקן ובמסגרייה. התביעה הייתה נגד המוסד לביטוח לאומי. התובע טען כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות ומיקרוטראומה, מה שהוביל לפציעותיו. לגבי תפקידו הראשון כירקן, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי להוכיח שעבודתו גרמה למיקרוטראומה. תיאור עבודתו של התובע נמצא מוגזם ואינו עולה בקנה אחד עם החשבוניות שהוצגו. המשימות הכרוכות בעבודתו היו מגוונות, והתנועות והכוחות שנדרשו היו שונים. לא נמצאה הוכחה לתנועות מונוטוניות ודומות החוזרות על עצמן לאורך זמן, כנדרש בחוק כדי לבסס מיקרוטראומה. עם זאת, לגבי עבודתו של התובע במסגרייה, פסק בית המשפט לטובתו, והכיר בכך שעבודתו כרוכה בשימוש יומיומי בכלים רוטטים ובתנועות מונוטוניות. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי ניתן לבודד פעולות אלה מפעילויות עבודה אחרות ולעמוד בקריטריונים של מיקרוטראומה. בעקבות זאת החליט בית המשפט למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע במסגרייה לבין מצבו הרפואי. הטענה בדבר עבודתו כירקן נדחתה. ההחלטה אפשרה הכרה פוטנציאלית במומים בידיו של התובע כפגיעות עבודה שנגרמו במסגרייה אך לא במהלך כהונתו כירקן.